.png)
בעידן של היום, מאוד קשה להיות נוכחים. הפלאפונים, הרשתות החברתיות, העבודה שלוקחים הביתה והבית שלוקחים לעבודה. לא סתם מחפשים להתכנס ולהתחבר פנימה דרך יוגה, מדיטציה, מיינדפולנס ועוד. אבל תכל׳ס, לא משנה לכמה סדנאות תלכו וכמה הרצאות תשמעו - ילדים הם המומחים הגדולים ביותר שתמצאו לכאן ועכשיו. הם מעבירים את השיעורים הכי טובים במיינדפולנס.
כי ילדים מרגישים הכל. וכשאתם לא באמת איתם, הם יודעים את זה (תופתעו לגלות כמה מוקדם זה קורה). כשאתם משחקים איתם אבל הראש שלכם במקום אחר, סמכו עליהם שימצאו את הדרך להחזיר אתכם אל הרגע הזה בשיא המהירות, גם אם זאת דרך שתוביל לתשומת לב ׳שלילית׳ (באמצעות התנהגויות ׳לא נאותות׳ למשל). זה לא כי הם עושים דווקא. זה כי מבחינתם, לא משנה איזה סוג של תשומת לב הם יקבלו מכם - העיקר שיקבלו.
אז מה עושים? איך דואגים לתת לילדים את תשומת הלב שהם מבקשים? את התחושה שיש מי שרואה ושומע אותם? איך דואגים להיות באמת נוכחים?
בעייני, אחת הדרכים הטובות ביותר היא באמצעות משחק. וכשאני אומרת משחק אני לא בהכרח מתכוונת לפעילות מושקעת ומתוכננת.
עם תינוקות קטנטנים - משחקים באמצעות יצירת תקשורת בלתי מילולית כמו הבעות פנים, קולות, מגע, תנועה.
כשהם קצת גדלים - עושים סיבוב בחוץ ומדברים על מה שרואים בסביבה, הולכים לגינה, יושבים על השטיח ומשחקים משחק קופסה, קוראים סיפור או ממציאים אחד בעל פה, מדגדגים אחד את השני, קופצים על המיטה, עושים הצגה.
לא הכל צריך להיות עם מטרה. להיות ביחד זו סיבה מספיק טובה.